שאר רוח

היהדות מלמדת אותנו, שיש בנו שני צדדים. הצד הפיזי-הגשמי, והצד הרוחני.
משהו מאיתנו מחבר אותנו למטה, לאדמה, ומשהו אחר שואף לעלות למעלה.
הדור שלנו שואף לרוחניות. גם אני.
הרוחניות היא החיפוש של משמעות בחיים, של ייעוד. של החיבור ל"מעבר".
שלמה המלך אומר, שההפרש בין האדם (היצור הכולל גשמיות ורוחניות) לבין הבהמה (המסמלת את הגשמיות) הוא הבל. הבל הוא האוויר היוצא מן הפה.
יש המפרשים את דבריו של שלמה המלך – שלמעשה אין הבדל בין האדם לבין הבהמה.
כולנו סוג של בהמות הולכות על שתיים. ויש מפרשים ההיפך:
שאין הבדל בינינו, כי למעשה הכל הבל, הכל חולף ונפסד, לחומר אין משמעות אמיתית אלא דמיונית בלבד, ולמעשה – הכל רוחניות. והפירוש הממוצע והמקובל בין שניהם הוא – שההבל – קרי אותו רוח (או רוחניות) שכל אדם מייצר ומוציא מעצמו – הוא הוא היוצר את ההבדל (המותר – שאר הרוח) בינו לבין הבהמה.

רוחניות היא משהו שמרגישים, יוצרים ולומדים ומדברים.

מרגישים – כי זה משהו שנובע ממך.
יוצרים – חלק מהחיבור יוצר את הנביעה וההארה.
לומדים – קבלה, חסידות, ועוד… וכל זאת על מנת לסגל את המחשבה, הדיבור והמעשה הרוחני.
ומדברים – רוחניות היא שפה. היא טקסטים, המבטאים רעיונות, מחשבות ותקשורת. השפה הרוחנית מכוונת אותנו למעשה. מלים מרכזיות בעולם הרוחני הן למשל – משמעות, תכלית, לימוד ומוסר השכל.
ושאלות כגון – מי אני? מה אני עושה כאן? מדוע היגעתי לכאן? מה תפקידי עכשיו? מה נכון לעשות?
מה המשמעות שבפעולותיי? מהם כשרונותיי הרוחניים והיצירתיים וכיצד אני יכול לפתח אותם?
כיצד הם יכולים לסייע לי במסע החיים? וכו'.

יש החושבים כי רוחניים הם אנשים מנותקים מהעולם. אין טעות גדולה מזאת. האדם הרוחני הוא אדם הקם בבוקר לעבודה. מפרנס את משפחתו. יודע ליהנות מהחיים. אבל יודע שיש משהו גם מעבר לכך. השילוב והאיזון הוא היוצר את הרוחניות הבריאה. רוחניות מאפשרת לנו לקבל את החיים בצורה קלה יותר. למלא את עצמנו באנרגיות טובות. בשמחה. להפוך לאנשים טובים ואהובים יותר. אולם כמו דברים אחרים בחיים – היא אינה מגיעה בקלות. צריך לעמול, ללמוד, להשקיע וליישם.

אז מהו שאר הרוח שלכם? שאר הרוח שבי בא לידי ביטוי ברעיונות, כתיבה, ויצירה לסוגיה – ובעיקר קישורים בין כל אלה. רוחניות הינה מכלול. והיא צריכה לבוא לידי ביטוי בהרמוניה.

בתחומים אלה אני מציע מגוון פעילויות אישיות וקבוצתיות, למשל:

כתיבה יוצרת במסעות לפולין

זיכרון השואה תלוי בדור הצעיר.
יש לא רק 6 מיליון, אלא 60 ואולי אפילו 600 מיליון סיפורים ממינים וסוגים שונים ומגוונים, אין סוף.
אני מכיר אבק של קמצוץ מהם, וגם זה רב מכדי להעבירם לדור הצעיר.
השילוב חייב להיות מסירת המידע והסיפורים, יחד עם המקום לעבד אותם.
במסעות שאני מלווה לפולין אני מעודד ומנחה את התלמידים לכתוב, לצייר, להביע את עצמם, לספר את הסיפור ואת החוויה, מנקודת מבטם. שהרי הם אלה שיעבירו את הסיפור הלאה בדור הבא.

במהלך המסע ובחוברת שאני מכין להם, אני מציג להם שיטות שונות לספר את סיפור השואה:

לתלמידים אני ממליץ על הדרך המינימליסטית. שימוש במילות צופן.
לא להזכיר מלים כגון "שואה", "נאצים" וכו'. הכתיבה הזו היא המתאימה ביותר לדור הזה, שברוך השם רחוק מאוד מהמקום ההוא, ויש פער גדול בהבנה, המלים הקשות אינן מתאימות להן, דווקא הכתיבה הקצרה.
כתיבה שמוצאים אותה אצל דן פגיס, או ויסלבה שימבורסקה ואחרים.

התלמידים כותבים דברים חזקים, עוצמתיים ומרגשים. ותמיד גם אני כותב איתם. כל פעם מה שיש לי בבטן.
החומרים האלה הם הם המלווים את התלמידים גם בהמשך, הם החומרים מהם יבנו את המפגש המגיע כחודש לאחר המסע, הם החומרים מהם הם יבנו את טקס יום השואה המגיע אחרי השואה.

לפניכם מקבץ קטן של שירים שלי ושירים של תלמידים ותלמידות שנכתבו במהלך המסעות איתי

רומן תובנות שחיברתי: אהבה במבחן

ספר לליווי רוחני על פי פרשת השבוע: נקודת חיזוק

לכל הרצאות בשם "נקודת חיזוק":

רומן שחיברתי: נאמנות במבחן